מדינת ישראל נ' לעבודות עפר ופנוי אשפה בע"מ ואח'

פסק דין

כללי

בפנינו ערעור על הכרעת דין של בית משפט שלום פתח תקווה (כב' השופט ד"ר עמי קובו), לפיה זוכו המשיבים מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, שעניינן, השלכת פסולת ופסולת בניין ברשות הרבים, לרבות ניסיון להשליך פסולת ופסולת בניין ברשות הרבים וכן, לכלוך רשות הרבים – לפי חוק שמירת ניקיון התשמ"ד – 1984 וכן, עבירה של ניהול עסק טעון רישוי ללא רשיון כדין, לפי חוק רישוי עסקים התשכ"ח – 1968.

המשיבים כפרו בכל עובדות כתב האישום, בין היתר כפרו בעצם ניהולו של עסק להשלכת והטמנת פסולת במקרקעין, נושא כתב האישום. בנוסף כפרו בקיומן של ראיות להוכחתו והוסיפו כי כתב האישום אינו מגלה עבירות, זאת במסגרת טענות מקדמיות. בנסיבות אלו, הצדדים הביאו ראיותיהם.

בתום שמיעת הראיות ובמסגרת הסיכומים (בכתב), טענו המשיבים לראשונה, כי הם אוחזים ברשיון עסק כדין, מכוחו הינם זכאים לנהל את העסק נושא כתב האישום. בית משפט קמא קבע דיון כדי לאפשר למערערת להגיב לטענה זו של המשיבים ובסופו קיבל את טענתם ועל פיה – בלבד – זיכה אותם מכל ההאשמות שיוחסו להם.

בערעור זה מלינה המערערת על הכרעת הדין וטוענת, כי שגה בית משפט קמא במסקנתו דלעיל.

רקע

המשיבה 1, חברה פרטית בניהולו של המשיב 2, שהינו בעל מרבית מניותיה. המשיב 3 עובד מנהלי בכיר אצל המשיבה 1 והמשיב 4 היה נהג שהועסק על ידי המשיבה 1 בתקופה הרלבנטית לכתב האישום.

המשיבה 1 מחזיקה בשטח חקלאי אשר ידוע כחלקה 29 בגוש 8323 ומצוי בין מושב חבצלת השרון לשכונת רסקו בנתניה (להלן: "השטח החקלאי"). כנטען בכתב האישום, המשיב 2 הפך את השטח החקלאי, בנוסף לשימושים מסחריים ואחרים, לאתר לסילוק פסולת, טיפול בפסולת, החניית מכולות ריקות ומכולות מלאות באשפה מגוונת.

השימוש המתואר בפסולת מהווה ניהול עסק הטעון רישוי בהתאם לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה – 1995 ( להלן: "הצו").

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 4.2.2009 השליכו המשיבים פסולת בניין בשטח החקלאי, באמצעות שתי משאיות בבעלות המשיבה 1 ולאחר מכן, כיסו את הפסולת באדמה, באמצעות "שופלים". ביום 5.2.2009, נצפה שופל בבעלות המשיבה 1, נהוג על ידי המשיב 3 כשהוא כורה בור בשטח החקלאי ומשאית, אף היא בבעלות המשיבה 1, נהוגה על ידי המשיב 4, מרוקנת מכולה עמוסה בפסולת מסוגים שונים, לרבות פסולת בניין, פסולת תעשייתית, פסולת גזם ופסולת רקבובית לתוך הבור.

בשלב מאוחר יותר בו ביום, נצפו שבע מכולות עמוסות בפסולת מסוגים שונים, מובאות לשטח החקלאי ומאוחסנות בסמוך לבור.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

המשיבה 1 מחזיקה ברשיון לניהול עסק מתאריך 1.5.95 שמספרו 1220. מהות העסק מוגדרת ברשיון כ -"קבלן לאיסוף והובלת אשפה", לפי פריט "44" לצו רישוי עסקים ומקומו ב"חבצלת השרון". רשיון העסק הוצג כראיה מטעם המערערת בבית משפט קמא וסומן ת/6 (להלן: "רשיון העסק").

פריט 44 הוגדר בתוספת לצו כדלקמן: "אשפה – מפעל לאיסופה, הובלתה, לעיבודה, לניצולה או לסילוקה בכל דרך שהיא" (להלן: "פריט 44").

בשנת 1995 שונה הצו ופריט 44 הוחלף בפריט 5.1.

בתאריך 30.4.02 שלחה גב' עליזה שני, מנהלת המחלקה לרישוי עסקים ופיקוח תברואתי, מכתב למשיבה 1 שכותרתו: "מס' רשיון עסק 1220" ובו נאמר:

"הריני להבהיר מפורשות כי רשיון העסק שמספרו כאמור לעיל (1220 ) ואשר הוצא לך ביום 1.5.95 לפי מספר פריט 44 (אשפה, מפעל לאיסופה, הובלתה, עיבודה, ניצולה או סילוקה בכל דרך שהיא) הינו מספר פריט כפי שהופיע בצו רישוי עסקים 1973. רשיון זה ניתן לצמיתות.

בשנת 1995 שונו מספרי הפריטים בצו באופן כדלקמן:

פריט מס' 44 (1973) הפך להיות פריט מספר 5.1 (אשפה ופסולת: תחנת מעבר לאיסוף, איסופה, הובלתה, מיונה עיבודה, ניצולה, אתר לסילוק).